זו היתה בסך הכל מילה שלא נאמרה במקומה, משפט שלא נוסח כראוי, הוא לא התכוון. אבל אני כבר דרכתי את הנשק ועכשיו אני יורה על אוטומט. לא רוצה לשמוע מה יש לו להגיד, אני עסוקה בלהוציא. אין לי מקום להכניס שום דבר פנימה, רק הפה מדבר והאוזניים אטומות. אני לובשת את הפרצוף הכועס-נעלב-מתריס-מאיים-מאשים-פגוע (כן, זה […]
קטגוריה: אני ועצמי
נפש עירומה
יש ספר אחד שאני מחוברת אליו בהמון חיבורים, ״שתהיי לי הסכין״ של דויד גרוסמן, ומופיע בו הקטע הבא: כשאישתי ואני התחלנו לצאת יחד, נסענו פעם לטיול של שבת בבוקר בהרי הכרמל, והלכנו בפיסת יער קטנה. היה מוקדם מאוד, קצת אחרי השחר, ודיברנו וצחקנו, ואני, שבדרך כלל מתעב את מה שקרוי יפי הבריאה, פתאום לא יכולתי […]