זוכר איך התחייבנו בפעם הראשונה?
שני גופים לבושים מתחת לחופה. אני בשמלה לבנה נהדרת ואתה בחליפה בהירה הדורה.
עמדנו סמוכים זה לזו, דרוכים לקראת מעשה השבועה.
אהבנו הרבה וידענו מעט.
ומסביב אנשים רבים,
עדים למילים שייאמרו עוד רגע בראש חוצות,
בקול רם וברור שיעניק משנה תוקף להצהרה.
מילים שבאות מבחוץ, שנכתבו מזמן בנוסח קבוע וידוע.
אני מתחייב.
אני מתחייבת.
עברו הרבה שנים עד שהתחייבנו בפעם השניה.
שני גופים עירומים מתחת לשמיכה. אני בעירום הבהיר שלי ואתה בעירום הכהה שלך.
שכבנו צמודים זה לזו, ברפיון איברים שלאחר מעשה האהבה.
וכבר הספקנו לאהוב לא מעט וידענו הרבה.
ומסביב שקט,
רק שנינו. אין עדים ואין טעם בהצהרה קבל עם ועדה.
אין מילים כתובות וכללי הטקס אינם ידועים.
כל מה שייאמר עכשיו, יאמר בלחישה ורק אנחנו נשמע.
מילים שבאות מבפנים, שנולדות בנוסח לא מסודר.
אני מתחייבת.
אני מתחייב.
מסתובבת לך תגובה בראש? אפשר כאן: