יש נושא מהותי בזוגיות שלנו שאני לא כותבת עליו כאן, זוּגִי ביקש לשים את הגבול. כשמציבים לי גבול מבחוץ, הגבולות הפנימיים מטשטשים לי, אני מפספסת את המרחב התחום, גם אם הוא גדול, ורואה רק את מה שמעבר לגבול ואינו בהישג ידי. כל מה שאני עסוקה בו זה לחפש את הפירצה בגדר. על הרצף אני יותר […]
אחרי ככלות הקול
קשה להצביע מה זה היה בדיוק. עווית חמודה של השפתיים, קמט מתוק במצח, צורת ההליכה, או הדרך שבה הוא מעביר את היד בשיערו. לכולנו יש את הדבר שקלטנו ממבט ראשון והרעיד בנו מיתר פנימי. הדבר הזה שבזכותו התאהבנו. או לפחות נמשכנו. אני התאהבתי בקול שלו. הקול שפרץ אל אוזני לראשונה מבעד אפרכסת טלפון חוגה בסלון […]
חרדת נטישה
לפני הרבה שנים הציעו לי להשתתף בתוכנית חילופי סטודנטים. המשמעות היתה לנסוע ללמוד 4 חודשים בגרמניה. זוּגִי ואני היינו חברים, גרנו ביחד, נדמה לי שכבר התחלנו לדבר על חתונה. כשאמרתי לו שאני רוצה לנסוע לטענתו הוא ענה: אני לא בטוח שאוכל לחכות לך כל כך הרבה זמן. אני זוכרת שתגובתו היתה: אם תסעי זה נגמר […]
אֶגוֹ
זו היתה בסך הכל מילה שלא נאמרה במקומה, משפט שלא נוסח כראוי, הוא לא התכוון. אבל אני כבר דרכתי את הנשק ועכשיו אני יורה על אוטומט. לא רוצה לשמוע מה יש לו להגיד, אני עסוקה בלהוציא. אין לי מקום להכניס שום דבר פנימה, רק הפה מדבר והאוזניים אטומות. אני לובשת את הפרצוף הכועס-נעלב-מתריס-מאיים-מאשים-פגוע (כן, זה […]
בגללך
שתקתי כאן הרבה זמן. למי ששאל מדוע אני שותקת, עניתי שאין לי זמן לכתוב, אבל האמת היא שהייתי משותקת. הבלוג הזה נולד מתוך דחף גדול לכתוב, והוא הביא איתו מנות גדולות של אומץ. אחר כך נחלש הדחף ונשארתי רק עם הפחדים. זוּגִי לא שותף לצורך שלי לחלוק עם העולם מהרהורי ליבי, ובוודאי שהדברים נוגעים גם […]
מי עושה כלים?
בשנים הראשונות של הקשר שלנו הייתי עושה הכל כדי שלא יתפסו אותי שוטפת כלים. כשהיו באים אורחים הקפדתי שזו לא תהיה אני. שיראו שהוא. מן מחאה פמיניסטית כזו, התנגדות להיכנס לתוך התפקיד הנשי שיעדו לי. אלא שהוא בכלל לא היה בתוך המשחק הזה, הוא פשוט שטף כלים כי צריך. זו רק אני ששיחקתי נגד כל […]
שבועה
זוכר איך התחייבנו בפעם הראשונה? שני גופים לבושים מתחת לחופה. אני בשמלה לבנה נהדרת ואתה בחליפה בהירה הדורה. עמדנו סמוכים זה לזו, דרוכים לקראת מעשה השבועה. אהבנו הרבה וידענו מעט. ומסביב אנשים רבים, עדים למילים שייאמרו עוד רגע בראש חוצות, בקול רם וברור שיעניק משנה תוקף להצהרה. מילים שבאות מבחוץ, שנכתבו מזמן בנוסח קבוע וידוע. […]
נפש עירומה
יש ספר אחד שאני מחוברת אליו בהמון חיבורים, ״שתהיי לי הסכין״ של דויד גרוסמן, ומופיע בו הקטע הבא: כשאישתי ואני התחלנו לצאת יחד, נסענו פעם לטיול של שבת בבוקר בהרי הכרמל, והלכנו בפיסת יער קטנה. היה מוקדם מאוד, קצת אחרי השחר, ודיברנו וצחקנו, ואני, שבדרך כלל מתעב את מה שקרוי יפי הבריאה, פתאום לא יכולתי […]
מריבות
מריבות. כבר למדנו אותן מספיק. אנחנו יודעים שהריב יגמר, התחושות הרעות יעברו, ששוב נהיה יחד בשמחה ובטוב. יש ביטחון בידיעה הזו, גם הריב הכי גדול לא יפרק אותנו. ועדיין לפעמים, כשנופלים עמוק במיוחד, מסתנן איזה פחד שאולי הפעם זה הסוף, כוחנו לא יעמוד לנו ולא נצליח לטפס מהתהום. אבל אנחנו מצליחים (לא שזה מבטיח שלא […]